מסקר אשר פרסם הערוץ השני במאי 2009 עולה כי רוב הציבור הבוגר בישראל מחזיק בעמדות חיוביות בסוגיות הקשורות לקהילה הגאה, בעיקר ברמה ההצהרתית. כאשר נוגעים בנקודה אישית, בן או בת עם נטייה מינית, מתגלה הקושי להתמודד עם הסוגיה.
בתשובה לשאלה כיצד תגיב אם בנך או בתך יספרו לך שהוא הומו או שהיא לסבית, השיבו 62% מהנשאלים שיהיה להם קשה, אך הם ישתדלו לעזור ולתמוך. 32% מהנשאלים השיבו שיקבלו זאת בהבנה מלאה ויאהבו את בנם ללא תנאי. לעומתם, 13% מהנשאלים השיבו שהיחסים עם ילדיהם ייפגעו מאוד. 3% מהנשאלים הבהירו כי ינתקו כל קשר עם בנם שיצא מהארון. נשים, יותר מגברים, הצהירו שיקבלו בהבנה ויאהבו בכל תנאי – 42% נשים לעומת 22% גברים.
יעל אגמון, יו"ר תהל"ה – ארגון תמיכה להורים של הומואים, לסביות, בי וטרנס, אמרה בתגובה לתוצאות כי המצב פחות ורוד מהעולה בסקר. "אנשים מצהירים שהם מקבלים, עד שהם נתקלים בזה בפועל", אמרה. "הורים מגיעים אלינו וחשים שהעולם חרב עליהם. הם ממררים בבכי, אומרים שלא יודעים איפה טעו ואפילו יש כאלה שמרחיקים לכת ואומרים שהיו הורגים את הילד בבית החולים אם היו יודעים". בפגישות בתהל"ה הם עוברים תהליך ובסופו לרוב מבינים שהילד נשאר אותו ילד.
הגילוי על נטייתו המינית של הילד מפגיש את ההורה עם זהות השונה משלו, אשר עשויה להיחוות כמפחידה ומאיימת ולהיות מלווה בתחושות של חוסר אונים ותחושת היעדר מסוגלות הורית.
לעיתים הגילוי עשוי להיות מארגן ומרגיע. בקרב הורים אשר לאורך השנים חשו שאינם מצליחים להבין את ילדם ואת התנהלותו עשויים לחוש שהתמונה מתבהרת וסימני השאלה נעלמים.
בפעמים אחרות הגילוי עשוי גם להעלות שאלות מורכבות של אחריות ותחושת אשמה. הורים המתמודדים עם גילוי הנטייה המינית של ילדם עוסקים בשאלות כגון "האם זה גנטי או סביבתי", "עד כמה אני דומה לילדי" ובעיקר מה עושים עכשיו.
לעיתים ההורה חש כעס ותחושת בגידה. בדמיונו היו להורה משאלות אחרות לגבי ילדו. כעת הוא עשוי לחוש שהוא מתמודד עם אובדן הפנטזיה, אובדן של הילד שחשב שיש לו, אובדן על ההורה שחשב שהוא. הכעס עלול להתבטא באכזבה וביקורת כלפי הילד על שאינו מגשים את משאלותיו של ההורה.
לעיתים ההורים חושבים שילדם פשוט טרם ניסה יחסים הטרוסקסואלים הנתפסים כיחסים נורמטיבים. ההורים כואבים את המחשבה שילדיהם נידונו לחיים מורכבים של זרות והדרה חברתית. לכך מתווספת תחושת האיום על ההמשכיות והצורך להתמודד עם הויתור על פנטזיית "המשפחה המושלמת".
יחסי הזוגיות של ההורים גם כן עשויים לעמוד במבחן. בתוך מערכת היחסים עולות שאלות לגבי טעויות שחשים ההורים שעשו כזוג, עמדות שונות של ההורים כלפי ההומוסקסואליות.
במקביל להתמודדות ההורה עם החשיפה של ילדו, על ההורה גם להתמודד עם יציאתו מהארון מול הסביבה שלו. ההורה עשוי למצוא את עצמו מוצא מהארון ללא רצונו ומבלי שעדיין מוכן לכך. שלב החשיפה של הילד בפני הוריו מגיעה בדרך כלל לאחר תקופה ארוכה של שמירת הסוד, וחשיפתו מגיעה בשלב מתקדם של עיבוד וקבלה ורצון לחשיפה רחבה יותר. לעומת זאת, ההורה רק מתחיל את שלב העיכול, הקבלה וההתמודדות. ההורה עשוי לחוות את רצונו של הילד סוף סוף לדבר על זה, כחוסר התחשבות בו. ההורה עשוי למצוא את עצמו נשאל שאלות על ידי חברים ומכרים מבלי שהספיק לגבש עם עצמו את דרך ההתמודדות שלו ואת תשובתו. ההורה גם עסוק בשאלות לגבי תגובותיהם של שאר בני המשפחה. התחושה עשויה להיות של בושה ופריצה בפרטיות.
הצורך החזק של הילד בהוריו בתקופה קריטית זאת הופך את התקופה לקשה יותר ומורכבת עבור ההורים. בנקודה זאת, שבה הילד שיתף את הוריו בחלק רגיש ומהותי בחייו, חש ההורה שהוא אינו מסוגל לתמוך בילדו ומתקשה להיות ההורה שהיה רוצה להיות.
לעיתים תחושת הכישלון אשר חווה ההורה נובעת מהקושי של ההורה לזהות שוב את ילדו. ההורה תוהה כיצד יוכל להיות שוב עבור ילדו כאשר לא הצליח להבחין בדבר בסיסי כל כך.
הקושי להתמודד עם תחושות הכעס, איום, בלבול, כאב ואכזבה עשויות להוביל להתרחקות מהילד ונסיגה מהקשר. לפעמים הילד הוא זה אשר מתרחק מתוך רצון למרחב וקושי להכיל את תחושות ההורים. דרך התמודדות נוספת של ההורה הינה הכחשה של השוני. ההורה אינו מתחבר לנטייה המינית של ילדו על רבדיה העמוקים יותר ומתייחס אליה רק במובן החברתי. הורה שאינו מתחבר לכעס ולאכזבה מילדו עלול ליצור ריחוק רגשי הולך וגדל בין ההורה לילד.
חשיפת הילד בפני הוריו את עובדת היותו הומו או לסבית הינה רגע רגיש, מורכב ומכונן עבורו. הילד פונה להוריו לאחר שנים של תחושת זרות, הדרה, שוני ודחיה חברתית. בנקודה זאת הוא רואה בהוריו את אותם דמויות ראשוניות הנותנות תוקף לקיומו. תגובת ההורים משמעותית מאוד לתחושת האישור והביטחון בזהותו המינית. אישור ההורים היא ההשתקפות המהווה עבור הילד עדות לכך שהוא קיים ובעל ערך. באותו רגע קריטי הילד זקוק להורים חזקים, תומכים היכולים להיות שם עבורו.
על מנת שההורים יוכל לספק לילדו צרכים אלה, נדרשת נפרדות בינם לבין הילד. תחושת נפרדות זאת מאפשרת לקבל את הילד גם כאשר הוא שונה מהם. לעומת זאת, כאשר ההורה רואה בילד כהמשך שלו, מספק צרכיו, אזי הוא אינו פנוי להיות עבור ילדו והילד אשר מתבונן בהוריו רואה אכזבה ודחייה.
אין להורים את היכולת לשנות את ילדם. עם זאת, מסרים של חוסר קבלה ואכזבה עשויים לגרום לילד להתנתק רגשית מזהותו המינית האמיתית ולהובילו לחיים מתסכלים, נעדרי אהבה ומלאים בתחושות של ריקנות ושקר.
אז מה לעשות לאחר הגילוי של נטייתו המינית של ילדי:
ישנם הורים שהיו מעדיפים לא לדעת. זכרו כי העובדה שילדכם סיפר לכם היא ההוכחה לאהבתו ולצורך שלו בקבלה ובתמיכה.
הומוסקסואליות ולסביות אינה בחירה אלה נטייה מולדת. זכרו שהילד, עם יציאתו מהארון, בחר שלא לחיות בשקר.
אם אתם עסוקים בשאלה "מדוע ילדי הוא הומוסקסואל/ מדוע ילדתי היא לסבית?" נסו להחליף את השאלה ב"האם האהבה שאני חש כלפי ילדי תלויה בנטייתו המינית?".
ייתכן וחלק מהמשאלות שהיו לכם לגבי חייו של ילדכם נמוגו עם הגילוי, אך זכרו – המשאלות אולי נמוגו אך הילד הוא עדיין אותו הילד שהיה שם לפני הגילוי.
היציאה מהארון של הילד דורשת אומץ רב ויכולת להתמודד עם החשש ולעיתים הדחייה של בני המשפחה והחברה בכלל. העריכו את כוחו של הילד להיות מי שהוא, ללא פחד וללא הסתרה.
לעיתים ההורים מקבלים את ילדם אך מתקשים לקבל את התנהגותו המוחצנת בחברה. זכרו שזהו קושי של ההורים ולא של הילד. כמו שזוגות הטרוסקסואלים יכולים להפגין גילויי חיבה בפומבי, כך גם זוגות חד מיניים.
חשוב לא לספר לאיש מבלי לקבל את אישורו של הילד. זכרו שאלה החיים שלו. כמו כן, רצוי שלא לשתף אנשים נוספים לפני שאתם מרגישים שאין לכם צורך להתנצל. קבלת המצב החדש היא תהליך שלוקח זמן, קחו לעצמכם את הזמן הזה.
ההלם הראשוני מקשה על יכולת ההורים לסייע לילדם. זה בסדר. ייתכן ובהתחלה הדבר הנכון יהיה לשים לב שאתם לא מאשימים את הילד. אפשר לשתף אותו בצורך שלכם לעכל את הדברים. כאשר יחלוף ההלם הראשוני תוכלו לתמוך בו יותר.
ייתכן ותהליך ההתמודדות יכלול את שלבים דומים לזה של אבל: הלם, הכחשה, כעס, משא ומתן וקבלה. לכל אחד יש את הקצב שלו, החל מימים ועד לשנים.
תנו לילדכם להנחות אותכם. זכרו שאהבתכם אליו, למרות ההלם שאתם חשים, לא השתנתה. הזכירו לו זאת גם ברגעים קשים אלה. דברו איתו על הציפיות שלו מכם והסבירו לו במה תוכלו בשלב זה לעמוד.
הסתייעו באנשי מקצוע או בהורים אשר עברו תהליך דומה.
לאנשי המקצוע – יש להניח ששיתוף של הילד את איש המקצוע הוא בקשת עזרה ותמיכה להמשך התהליך. בנוסף להפגנת קבלה ומתן תמיכה יש לקיים הערכת מצב לגבי האופן שבו נכון להמשיך את תהליך היציאה מהארון עם הילד. הפנייה לאיש המקצוע יכולה לבוא טרם החשיפה להורים או בעקבות חשיפה להורים אשר נתקלה בדחייה או בתגובה אותה הילד מתקשה להכיל. חשוב לזכור כי בנוסף לתמיכה וקבלה מספקים ההורים גם את צרכיו החומריים של הילד ובמקרים של הלם קיצוני של ההורים הם עשויים להפסיק לספק צרכים אלה עד כדי הוצאה מהבית. מומלץ להתייחס לכל מקרה לגופו ולהתייעץ עם אנשי מקצוע המתמחים בנושא.
ארגוני סיוע:
תהל"ה – תמיכה להורים של לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים.
www.tehila.org.il
בית דרור – בית זמני לנוער הומולסבי, טרנסג'נדר וביסקסואל
www.bethdror.org 03-5164621